אהלן חברים,

הרעיון להקים ארגון למען מוזיקאים עצמאים הבליח לא אחת במהלך הדרך התובענית בה בחרתי, מוזיקאית עצמאית בישראל. 
נוכחתי שיש כל כך הרבה לתקן, לשפר, לייעל. יותר מדיי חסרים וליקויים, היעדר תמיכה, מחדלים מקוממים והתנהלויות בלתי אפשריות.
שיטות עבודה שחובה עליהן להתאייד מן העולם, האופן בו מוזיקאים תופסים את עצמם, היחסים הקולגיאלים בין מוזיקאים, אופן התמיכה של המדינה במוזיקאים עצמאים (כמעט לא קיים), התגמול בעבור הופעות חיות וכיו״ב.

מה שהופיע כמוטיב חוזר שוב ושוב בכל פעילות מוזיקלית (שאינה מסחרית) הוא לא פחות משערוריה:
המוזיקאים הם החוליה החלשה, האחרונים בשרשרת התגמול.
מייאש להיווכח שבכל אירוע מוזיקלי אומנותי מובטח תגמול הולם וראוי לכל העוסקים במלאכה כשלמוזיקאים, מחוללי האירוע, מובטח המינימום אם בכלל.

כך יוצא שמוזיקאים רבים הופכים למפיקים, יועצי קריירה, מנהלי אולמות מופעים, מנהלי פסטבילים, יזמים, מורים, לעתים הם ממש מתייאשים נוטשים את המוזיקה לאחר שנים של השקעה או למרבה הצער יורדים מהארץ. 

תמיכה משמעותית בהתפתחות מוזיקלית, ביצירה, בנגינה, בביטוי אומנותי שהוא הלב, הרוח, הנפש – כמעט ואינה קיימת.
מוזיקאים נאלצים לזנוח את כל אלה לטובת הרצון הטבעי להתפרנס בכבוד.

ארגוני יוצרים משגשגים מתקיימים במדינת ישראל ֿוזוכים לתמיכתה (קולנוע, מחול, תיאטרון) במוזיקה זה איכשהו התפספס.
ארגוני המוזיקאים הקיימים הם ארגוני איסוף תמלוגים שבמהותם ניזונים ממוזיקאים, אין להם המבנה הבירוקרטי הדרוש לגיוס תמיכות חיצוניות כדי להעניק, לתת ולסייע באופן כוללני למוזיקאים עצמאים.

קיבלתי ועדיין מקבלת אינספור פניות לייעוץ, להפקה, לנהל מוזיקאים כאלה ואחרים, בחרתי אחרת: 
לנסות להביא לשינוי  ברמת המאקרו. בצעדים קטנים ולצערי איטיים. הלוואי ויצליח לנו.

בהיעדר תקציבים, כוח אדם ותשתית משמעותית רתמתי את הידע הרב שצברתי, את כישורי ההפקה, הגיוס, האנרגיה והזמן ויצאתי לדרך ארוכה.
הצלחתי לשכנע פה ושם אנשים טובים שבאו לעזור כשהיעד הראשוני הוא להתמקד במטרות בודדות וסגנונות מוזיקלים ספציפיים.

הרעיון לעבוד כקהילה חזקה, תומכת, מאורגנת הוא הבסיס להצלחה ולקיום של כל ארגון.

בואו לעזור.

טליה ג. סולאן